במקרים רבים נפגעי תאונות דרכים שהתרחשו במסגרת העבודה, מתייעצים עם עורכי דין בנוגע לאפשרות לוותר על הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי. נפגעים אלה תוהים האם כדאי להם לוותר על הגשת התביעה לביטוח לאומי ולהתמקד בתביעה שיגישו לחברת הביטוח.
התשובה לשאלה זו היא שלילית. למעשה מבוטח שיגיש תביעה אזרחית מבלי שיגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, יצא בהפסדו. זאת כיוון שבית המשפט ידאג לנכות מסכום הפיצויים את הסכום שהיה משולם לו אם היה מקבל פיצוי מהמוסד לביטוח לאומי.
בכל מקרה שבו תאונת הדרכים התרחשה במסגרת העבודה, בדרך חזרה הביתה מהעבודה או בדרך לעבודה, מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה לכל דבר ועניין. לכן במקרים אלה על הנפגע בתאונה להגיש שתי תביעות שונות לשני גורמים שונים: תביעה אחת כנגד חברת הביטוח שבה מבוטח הנהג הפוגע ותביעה שנייה למוסד לביטוח לאומי.
מה שחשוב לזכור זה שבמקרה של תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, אין אפשרות לקבל פיצוי כפול. הכוונה היא לכך שבית המשפט יקזז מהסכום הסופי שיקבל הנפגע, את הסכום שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי. כפי שציינו, גם אם לא יגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, עדיין יקזז בית המשפט את הסכום שאמור היה לקבל מהמוסד לביטוח לאומי ולכן חשוב שלא לוותר על תביעה זו.
כיצד ולמי יש לדווח על תאונת עבודה?
בכל מקרה של תאונת דרכים, תאונה שהסתיימה במוות או תאונה קשה, יש לדווח על התאונה למשרד העבודה, למשטרת ישראל, לקופת החולים שבה מבוטח הנפגע ולמוסד לביטוח לאומי. חובת הדיווח למשרד העבודה חלה על המעסיק של הנפגע וזאת לפי פקודת התאונות ומחלות משלח היד (1945).
הדיווח של המעסיק יועבר באמצעות טופס שניתן להשיג בקלות באגף הפיקוח על העבודה. לפי הוראת החוק, מעסיק שיבחר לא לדווח על תאונת עבודה, צפוי להיענש.
בנקודה זו חשוב לציין כי אין קשר בין חובת הדיווח למחלקת הפיקוח לבין הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי ובדרך כלל המעסיק יצטרך להגיש שני דיווחים: האחד למוסד לביטוח לאומי (במסגרת התביעה לקבלת דמי פגיעה, קצבה או גמלה) והשני למחלקת הפיקוח.
המעסיק נדרש לדווח על התאונה למפקח העבודה האזורי מיד עם התרחשות התאונה, בכל מקרה שבו התאונה גרמה למותו של העובד וכן בכל מקרה שבו התאונה הובילה להיעדרות מהעבודה במשך לכל הפחות שלושה ימים. כמו כן המעסיק מחויב לשמור את פרטי התאונה במקום העבודה.
הדיווח למוסד לביטוח לאומי על תאונות עבודה (של עובדים שכירים), מתבצע באמצעות טופס 250. טופס זה מיועד למתן של טיפול רפואי ראשוני לאחר התאונה. על המעסיק למלא את הטופס ולהעביר אותו למוסד לביטוח לאומי כדי שהעובד יוכל לקבל בסופו של דבר את דמי הפגיעה המגיעים לו על פי חוק.
החשיבות של טופס 250
טופס 250, המוכר יותר בשם "טופס תאונת עבודה", מיועד עבור שכירים שנפגעו בתאונת עבודה, הזקוקים לטיפול רפואי. כאשר המעסיק חותם על טופס 250, הוא למעשה מאשר כי הוא מכיר בכך שהעובד נפגע בתאונת עבודה.
בטופס יש לציין בין היתר את תעודת הזהות של העובד, את פרטי המעסיק וכן לפרט ככול האפשר בנוגע להשתלשלות העניינים הקשורים לתאונת העבודה (מיקום התאונה, תאריך, שעה מדויקת ועוד). את הטופס מגישים לקופת החולים שבה מבוטח העובד ולאחר מכן יש לבקש תעודה רפואית לנפגע בעבודה.
טופס 211 – תביעה לדמי פגיעה
יש לציין כי הטופס (250) לא מהווה אישור רשמי מטעם המוסד לביטוח לאומי כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה. על מנת שהתאונה אכן תוכר כתאונת עבודה בסופו של דבר, יש להמתין עד להחלטת המוסד לביטוח לאומי. יחד עם זאת, הפרטים הכתובים בטופס, בהחלט יכולים לסייע לנפגע להוכיח כי נפגע בתאונת עבודה. על מנת שהעובד יוכל לקבל דמי פגיעה, עליו למלא בנוסף לטופס 250, גם טופס תביעה לדמי פגיעה (טופס 211).
את תעודת המחלה בצירוף שני הטפסים (חתומים על ידי המעסיק) יש להגיש למוסד לביטוח לאומי ובכל מקרה שבו המעסיק מסרב מסיבה כזו או אחרת לחתום על טופס 211, יש לדווח על כך למוסד לביטוח לאומי. רק לאחר שיוגשו כל הטפסים למוסד לביטוח לאומי, יקבל העובד זימון רשמי להתייצב בפני ועדה רפואית ויתקיים הדיון בעניינו.